הקורס: ״דרך המדומיין״ הוא הריטריט הראשון שרוב ברבאה הציע במה שהפך להיות גוף הוראה מלא מאוד, שנקרא: "Imaginal practice", כמו שהוא מכונה כבר בריטריט הזה, או, מאוחר יותר "Soulmaking Dharma".
כאן אני אעקוב ואתייחס לכמה מהרעיונות המרכזיים שם.
בכל פעם אני אוסיף פן חדש, כך שסדר הקריאה הוא מלמטה למעלה
24.12.25
דמיון כיוצר ערכים
rרוב מתחיל מלהציג אופנים שונים בהם אפשר להשתמש בדמיון, ככלי אפקטיבי בשירות אג׳נדות תרגוליות או אחרות. ואז אומר (בתרגום AI) :
״יכולנו לשאול, "דמיון ודימויים בשירות של מה?" בשירות של התפתחות עצמית? מצוין. בשירות של תרגול דהרמה סטנדרטי? מצוין. בשירות של אולי משהו אפילו גדול יותר מזה? זוהי שאלה: בשירות של מה נמצא התרגול האימג'ינלי? בשירות של מה נמצאים הדימויים? או ליתר דיוק, לשירותו של מה אני מטה את התרגול האימג'ינלי והדימויים? ה אני מאפשר להם לשרת?
אז זה תלוי בכם. ושוב, אהיה כנה, ואומר שעבורי, אחת המטרות והסיבות העמוקות יותר שלי להעברת הריטריט הזה, להצעת הריטריט והקורס הזה, אחת המטרות העמוקות יותר שלי היא כי אני באמת מעוניין באפשרות של פתיחת תחושה שונה של קיום. אני מרגיש ויודע שזה אפשרי דרך תרגול אימג'ינלי, כפי שזה אפשרי באמצעים אחרים. אך במיוחד דרך תרגול אימג'ינלי, דרכים מסוימות שבהן כל התחושה של הקיום, של העצמי, ושל האחרים, ושל העולם הזה ממש שבו אנו חיים, התחושה של כל זה יכולה להפוך לשונה למדי בדרך יפהפייה ומקסימה ועמוקה מאוד״
…
כאן אנחנו מתחילים. מלהתמקד בדימויים, ולהכיר באופנים השונים בהם דימיון ודימויים עשויים לשרת. והם, אכן, עשויים להיות חלק אפקטיבי ממגוון רחב של תרגולים וכוונות. אבל, הוא מתחיל להציע משהו אחר: מה אם אנחנו נפתח איתם יחסים שיתנו ליחסים ולמה שמתגלה ביחסים עם דימויים את הכוח להוליך את הדרך הרוחנית שלנו? מה אם נאפשר לדימויים, כשאנחנו לגמרי מודעים לכך שהם עולים הכהתהוות מותנית, בתלות בתודעה, להיות אוטונומיים – מגדירי הערכים, ולא הטרונומיים לאג׳נדות קודמות?
זה עניין רציני. והוא מודה – לא נפוץ, ואולי אטרקטיבי רק למעט אנשים. וזה בסדר גמור. אבל מאוד מעניין בשבילו. ומאוד מעניין בשבילי.
